דף הבית >> אוכל >> סקירת מסעדות >> סנגרייה: אז מה בתפריט
 

 

סנגרייה - מה בתפריט?


 

השף בוריס קוגניצקי מתעקש להפתיע את עצמו ואת אורחיו מידי יום בתפריט מתחדש, על פי המצאי אצל הירקן המקומי ## קפצתי לעסקית משתלמת במיוחד, וניצלתי את ההזדמנות כדי להוריד אבן קטנה מהלב

 

יורם מארק-רייך / אתר כדאי לדעת


 
מבט מבחוץ. צילומים: אתר כדאי לדעת
 
חורף. שעת צהריים של יום שני. ירדנו לעיר התחתית לארוחה עסקית זריזה במסעדת סנגרייה, בלב לבו של המתחם אותו מטפחת עיריית חיפה בשנים האחרונות. מטבח ספרדי, עם השפעות של מטבחי צרפת ואיטליה. כבר ביקרנו כאן לפני כשנה לארוחה ערב, באותה הזדמנות יצא לנו להכיר את הבעלים והשף, בוריס קוגניצקי החביב, שאחר כך עוד נתקלנו בו בארועים קולינריים שונים. זהו איש שאוהב ויודע לבשל היטב, וגם אוהב לאכול טוב. בקיצור, ברנש כלבבנו. 

המסעדה שלו אינה גדולה. בפנים יש ארבעה או חמישה שולחנות ובר קטן, בחוץ מפוזרים עוד שולחנות וכיסאות, אבל השמש מסתתרת מאחורי עננים שחורים, וקר לנו מכדי שנתיישב שם. בעת שנכנסנו, היה המקום מלא עד אפס מקום בסועדים שהגיחו ממשרדיהם לארוחת צהריים זריזה, התרווחו בכורסאות ושכחו שהם ממהרים. אפשר להבין אותם, כי בחוץ נשבה רוח מקפיאה, ובפנים היה חמים ונעים, שלא להזכיר את ריח הבישולים. אז חיכינו מעט בצד עד שהתפנה שולחן, ואז התיישבנו.


 
בוריס קוגניצקי
 
התפריט היה כתוב בגיר על שני לוחות שחורים דמויי תחתית חבית שהיו תלויות על הקיר. ארוחה עסקית כוללת מרק + סלט + עיקרית. המחיר: 42 ש"ח. כן, קראתם נכון. על שתייה תוסיפו 5 ש"ח, ואם תבחרו דווקא את הסינייה מבין האופציות העיקריות, תוסיפו עוד 10 ש"ח. זה הכול.

מידי בוקר, יוצא לו בוריס אל הירקן הסמוך, שמספק סחורה לרבות מהמסעדות בסביבה, ובוחר את הירקות הטריים שהגיעו לשם השכם. עוד סיבוב קטן לבחירת דגים, בשרים ושאר פרודוקטים, ואז הוא מתיישב במסעדה הקטנה שלו, שותה בנחת את הקפה ומחליט מה לבשל באותו יום. תמיד לפי השלל של אותו בוקר, אף פעם לא לפי תכנון מראש.

העסקיות ביום בו הגענו, הציעו מרק לבחירה (מרק חמציץ / מרק קוסקוס וירקות), ועיקריות לבחירה (בקר בשומר ועראק / ניוקי עגל / באפלו ווינגס / נקניקיה כפרית עם כרוב / סיניה דגים). הודענו למלצרית שנבחר מרק מכל סוג, ובעודנו בוהים בלוח העיקריות, הגיח בוריס מהמטבח, ובהינף יד מחק את הניוקי עגל. "נגמר!" הכריז. מיהרנו לבחור בסינייה ובנקניקיה הכפרית, לפני שיחסלו לנו גם אותם.

 
המלצריות
התפריט היומי

בכל המסעדות בעיר התחתית מוכרת התופעה שבצהרים יוצאים כולם מחוריהם, סליחה - ממשרדיהם, ממלאים את מקומות האוכל בצפיפות, ואז מפנים את השטח באותה מהירות, ונעלמים כלעומת שבאו. המסעדת ערוכות לקראת מתקפת הפתע הלא פתאומית הזו, ומתגברים את הצוות לקראת שעות השיא האלה. גם בסנגריה מגויסות לשעות הצהרים שתי מלצריות נחמדות, וברגע שהתיישבנו בשולחן שהתפנה זה עתה, הן מיהרו לנקותו, להניח צלחות וסכו"ם חדשים, ובתוך רגע כבר קיבלנו גם שתי קערות סלט, שתי לחמניות קטנות, ודי מהר הגיעו גם המרקים.

הסלט הכיל עלי בייבי וירקות רעננים וטריים כמו עגבניות, מלפפונים, גזר, נבטים ועוד. בדרך כלל, אני מתריע מראש שלא יציפו לי את הסלט ברטבים. הפעם הוא הגיע כה מהר עד כי לא הספקתי לציין זאת באוזני המלצרית, אבל לשמחתי הוא הגיע ללא רוטב. ביקשתי וקיבלתי צלוחית עם שמן זית, שאת חלקו מזגתי על הסלט, ואת מה שנשאר הספגתי בתוך הלחם. פשוט, טרי, וטעים לאללה. זוגתי התמוגגה גם היא מהסלט ומהלחמניה הטרייה שלה, שנטבלה מיד גם היא בשמן הזית ובבלסמי המצומצם. 

מרק קוסקוס ומרק חמציצים
סלט הבית מוגש עם לחמניות בגט
 
מרק הקוסקוס היה עשיר בירקות שורש שונים ובגרגרי חומוס רכים. מרק החמציצים היה קליל ממנו וטעמו מפתיע ומרענן. טעמתי משני המרקים, שניהם היו טובים, אבל חמצמצות זה לא בשבילי, אפילו אם היא עדינה. השארתי אותו לזוגתי, שדווקא היתה מרוצה מהבחירה שנכפתה עליה. 

המסעדה נפתחת בשתיים עשרה בצהריים, אבל כבר ברבע לשתיים עשרה מתדפקים על הדלת לקוחות רעבים, רובם עורכי דין ועובדי משרדים שכנים, אז פותחים לכבודם את הדלת, שלא יקפאו בחוץ, עוד לפני שהכל מוכן. בשעה ארבע המסעדה נסגרת להפסקה של שעתיים, וחוזרת לפעילות ערב לקראת השעה שש. תפריט הערב ונה מתפריט העסקיות של הצהרים, והוא מוגש לאורח על מצע כתוב, ולא רק על הלוח התלוי על הקיר. 

בעודנו אוכלים, נכנסו כמה סועדים והתיישבו. האישה שבחבורה פנתה לבוריס בשאלה, האם אפשר להזמין את מנת הסיני המוקפץ שאכלה כאן בפעם הקודמת. בוריס משך בכתפיו, מובן שלא. התפריט הרי משתנה מידי יום לפי מצאי הירקות שניתן לקנות אצל הירקן. 


 
נקניקיות עגל על מצע כרוב ופירה
סינייה דגים
 
עברנו לעיקריות. סינייה במקור היא תבשיל ערבי שמבוסס על בשר כבש, עגבניות וטחינה מעל, המבושלים יחד בתנור. ביום בו הגענו לסנגרייה, את הכבש החליף דג בסינייה. אני לא חסיד של טחינה מבושלת, אבל בצהרי היום עדיין הבחירה בדג היא הנכונה יותר, ולו רק כדי להמשיך ולעבוד ולא לשקוע לתוך עייפות באמצע היום. הבחירה היתה מצוינת. אפילו שכחתי שאני לא מת על טחינה מבושלת.

זוגתי קיבלה מנה ובה שתי נקניקיות עגל בתוספת כרוב מבושל ופירה. אין כמו נקניקיות וכרוב ביום קר, כדי להרגיש קרובים לאירופה. נזכרתי בדרכון הגרמני שלי ומיד חטפתי חצי נקניקיה עם קצת כרוב מהצלחת שלה. התמוגגתי. רק בירה היתה חסרה לי. אגב, במקום פירה היא יכלה להזמין אורז או פאפאס, שזה קוביות תפוחי אדמה אפויים בתנור. כמו צ'יפס, אבל יותר בריאים, כי הם לא מטוגנים. אל השולחן הגיעה גם צלחת עם פאפאס, שהזמנתי אני כתוספת לסינייה. 

לאורך כל הארוחה, שלא כהרגלנו, הקפדנו שלא לסמס, לא לטלפן ולא לבדוק מה חדש בפייסבוק או לא יודע מה. למה? כי בוריס העיר באוזנינו שלא מובן לו למה האורחים שלו (הוא מקפיד להשתמש במונח 'אורחים' ולא 'לקוחות') לא מסוגלים להפסיק להתעסק עם הטלפונים שלהם גם בזמן הארוחה. אפילו בסילבסטר, אמר, כאשר העדיף לסגור את המסעדה שלו ולצאת לבלות עם זוגתו סבטלה במסעדה יוקרתית, התפלא לראות שבמקום להתמסר לארוחה החגיגית והיקרה שעלתה לכל אחד מאות רבות של שקלים, אנשים ישבו והתעסקו עם הטלפונים שלהם.

המנות לא היו גדולות מדי, אך משביעות די על מנת לאפשר לנו להמשיך ולתפקד בשיגרת היום. ניצלתי את ההזדמנות כדי להוריד מהלב משהו מעיק שרבץ שם מאז השנה שעברה, עת ביקר בסנגרייה חברי הטוב ליאור פרי, שהוא גם שותפי לכתיבת מדור האוכל בעיתון 'ידיעות חיפה'. ליאור לא מתגורר בחיפה כבר 15 שנה בערך, ורק הוותיקים שבין המסעדנים ובעלי הפאבים מזהים אותו. היות וכך, הוא זה שנכנס למסעדות מבלי להזדהות, מזמין ארוחה, אוכל, משלם ויוצא. בסופי השבוע, כשיוצא העיתון אל האור, יכולים בעלי המסעדות לקרוא את חוויותיו ואת התרשמויותיו ממה שנכנס לפיו וממה שראו עיניו. ליאור ידידי ביקר לפני כשנה בסנגרייה, כתב ביקורת טובה מאוד על האוכל, אך ציין שהמנות היו קטנות יחסית, ושכעבור זמן לא רב מתום הארוחה, הוא שוב היה רעב. לי ההערה הזו הציקה. לא יודע למה. מאז אותו טור ביקורת יצא לי להיתקל בבוריס כמה פעמים. פעם אחת במסעדת רפאלו, פעם אחרת במהלך פסטיבל האוכל השאמי בעיר התחתית, והיו עוד פעמים, ולא מצאתי את ההזדמנות לברר אם נפגע מההערה ההיא של ליאור. אז עכשיו, בתום הארוחה, כחכחתי בגרוני, ושאלתי אם יצא לו לקרוא את הביקורת ההיא. בטח, ענה בוריס, ביקורת טובה מאוד.

וואלה, אמרתי. וירדה לי אבן קטנה מהלב. 

 
קנלוני קרם עם פירות יער
 
סנגרייה
לקינוח, שלא היה כלול בעסקית, הזמנו מנת קנולה קרמל עם קרם הדרים. וזה טעים כמו שזה נשמע. הקינוח היה נראה כל כך יפה וצבעוני, שהיה קצת לא נעים לפצוע אותו עם הכפיות שלנו. אבל עבודה זו עבודה, נאנחנו, ומיהרנו לטעום...

בסיום הארוחה שתינו סנגרייה קרה שהוכנה במקום, מיין איכותי עם שלל פירות שיכורים וטעימים שספגו אותו, מתוקה במידה הראויה. לא היינו זקוקים ליותר מזה על מנת לצאת משם במצב רוח טוב, ולחזור אל המטלות שהמתינו לנו בחוץ.


סנגרייה. רח' משה אהרון 4, העיר התחתית, חיפה. טל: 077-3301067

 
 
Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס
לייבסיטי - בניית אתרים