דף הבית >> קולנוע >> מה חדש >> היורד למעלה: ראיון עם הבמאי אלעד קידן
 

 

היורד למעלה: ראיון עם הבמאי אלעד קידן 


 

אלעד קידן, במאי הסרט "היורד למעלה", מתגעגע לשדה התעופה של הטיסנים, אבל היום נמצא שם קניון חיפה, ומתגעגע אל עצי האורן היפניים ליד מרכז חורב, אבל הם נכרתו בשעה שחידשו שם את המדרכות
 

אתר כדאי לדעת


 
אלעד קידן. צילום: יחצ

 
סרטו של אלעד קידן היורד למעלה שזכה לאחרונה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים חיפה, עולה לאקרנים בסוף השבוע הקרוב. עלילת הסרט עוסקת בשני גברים, אחד צעיר (איתי טיראן) היורד את ההר במטרה לברוח מחייו על סיפון אוניית סוחר, והשני, גבר קשה-יום (אורי קלאוזנר) מהעיר התחתית שעולה את הכרמל בחיפושים אחר העגיל של אשתו מחתונתם, בניסיון להציל את נישואיו.

הסרט, המשלב רגעים של אווירה יחד עם סיפור והתרחשויות דרמטיות ומשעשעות, זכה בשלושה פרסי אופיר השנה, בהם פרס התסריט הטוב ביותר. אחרי שייצג את ישראל בבחירה הרשמית של פסטיבל קאן, הוא מגיע גם אל מסכינו, ויוצג בסינמטק ובסינמה קפה עממי שבנווה שאנן, השכונה שאף מככבת בסרט לכמה רגעים.

אלעד: "הליכה היא חלק חשוב מחיי. אולי רק כשאני צועד אני באמת מרגיש שייך למקום –  בתנועתי אני נוטל בו חלק. כחיפאי, הר הכרמל היה אקדמיית התנועה שלי. אם זה בימי הילדות, בדרך אל בית הספר, או בשיבה אל העיר כסטודנט בעיר אחרת, פעמים רבות מצאתי את עצמי עולה את ההר ברגל, אל הפסגה, או יורד ממנו אל הים, משוטט בואדיות ומשרך דרכי ברחובות השלווים. 
 
"בתקופת לימודי הקולנוע חשתי רצון עז לספר סיפור שמתרחש בכרמל הישן, אזור שהיווה עבורי מעין מוזיאון אורבני, עצוב ומלא שירה. אני אוהב את האופן שבו שכבותיה של העיר מספרות את ההיסטוריה של המקום הזה. את השילוב של טבע נשגב ואדיש, ומאמצי התרבויות השונות לרשת ולמחוק זו את זו. כך בעצם יצאתי למסע שמטרתו ללכוד את כל נפח ההר בתוך שתי עלילות – האחת, של בחור המתכוון לברוח מחייו ומארצו על סיפון אוניית סוחר, והשנייה, על גבר רומנטי ותמים, שיוצא למסע שגרתי שבסופו חייו ינקעו ממסלולם." 

אלעד, איך היה לצלם בחיפה?

"מרגש, משמח, מאתגר. מרגש כי זו חזרה לעיר שאני אוהב, עיר שגדלתי בה ונתנה לי ילדות קסומה, משמח כי תמיד רציתי ללכוד את היופי והעושר של הכרמל הישן, ומאתגר כי התלת מימדיות של המרחב ההררי מעלה שאלות ואתגרים צורניים ותוכניים שנהניתי להתמודד איתם ולנסות למצוא להם מענה."

איך היה לעבוד עם איתי טיראן ואורי קלאוזנר?

"זו מתנה. שניהם מיוחדים ומלאי כריזמה, כל אחד בדרכו. איתי טיראן הוא מלכותי ואלגנטי, ומצד שני מצחיק וקליל – יש כמה וכמה סצנות שבהן אני בעצמי עדיין מתגלגל מצחוק עם הקהל. אורי קלאוזנר מחוספס ואמיתי כאילו נשלף מתוך סרט איטלקי. למדתי מהם המון, והתרומה שלהם על הסט הייתה הרבה מעבר לדקלום הטקסט. שלא לדבר על כל המדרגות שהיו צריכים לעלות ולרדת עם כל טייק נוסף."

 
 
אורי קלאוזנר. צילום: יחצ

איזו תמיכה מקומית קיבלתם בזמן הצילומים?

"קודם כל קיבלנו מענק מהעירייה, מקרן של התמ"ת, שאפשר לנו לצאת לדרך. זה חשוב מאד. מעבר לזה, העירייה עמדה לצדנו בכל רגע, אם זה בתחום של לינה, הסדרי חנייה, גדרות שהיה צריך להסיר ולרתך כדי שלא יפריעו לצילום, ועוד. לצורך הצילומים הסכימה עיריית חיפה להקפיא את תכניותייה לשפץ את מדרגות הכרמל ולצפותם מחדש, וכך הצלחנו לתפוס רגעים אחרונים של שמיכת המדרגות ההיסטורית שעתה הסרט ישמש להם כעדות."
 
מדוע בחרת דווקא בסיפור שכזה, אנשים שיורדים ועולים את ההר?

"הקולנוע שלי הוא כזה שלוקח עלילה אנושית ופורש אותה על פני המרחב. אני מאד אוהב לצלם בחוץ, אני אוהב דמויות שצועדות והופכות לחלק מהמציאות העשירה שבתוכה הן נמצאות. אני רוצה לצלם תקריב של שחקן בלי לאבד את הלגיטימיות להראות אותו לפעמים אפילו כנקודה על קו האופק. לעלייה וירידה יש גם משמעויות סמליות ואלגוריות, ואפילו מוזיקליות. הרי כל מלודיה היא בסך עלייה או ירידה לצלילים גבוהים או נמוכים יותר. וזה מספיק בשביל ליצור כל תחושה שהיא."
 
סרטך הקצר 'המנון', שזכה בפסטיבל קאן ב2008, בפרס סרט הסטודנטים הטוב ביותר, עסק גם הוא בעליה וירידה...

"נכון. שם הסיפור היה על רווק מזדקן שיוצא מביתו בערב שבת כדי לקנות חלב, אבל סיבוכים קטנים משבשים את דרכו. הסרט התרחש ברח' יהודה הנשיא בירושלים, אבל פעם אחת פגשתי מרצה לקולנוע שסיפר שכשראה את הסרט חשב לעצמו שהיוצר של הסרט הזה חייב להיות חיפאי. אמרתי לו שלא טעה."
 
למה אתה מתגעגע במיוחד בחיפה?

"לשדה התעופה של הטיסנים במקום היכן שהיום נמצא קניון חיפה. אני זוכר איך היינו נוסעים לים וחולפים ליד המטוסים הזעירים בשעה שהיו ממריאים במקביל אלינו.חופש אוהב חופש. עוד משהו שאני מתגעגע אליו אלו עצי האורן היפניים ליד מרכז חורב, מול בית חב"ד. הם נכרתו בשעה שחידשו שם את המדרכות, אבל בזמנו הם היו מפזרים פריחה צהובה יפהפיה על האספלט, מסוג התופעות שעושות את ההליכה בחוץ עליזה ויפה כמו שיר של ע. הלל. בסופו של דבר כשאתה מגיע לעיר תמיד יש עץ אחד שפוגש אותך."
 
האם תרצה לצלם סרט נוסף בעיר?

"מאד. בכל פעם שאני מגיע לעיר אני חש נקיפות מצפון על שלא צילמתי חלק כזה או אחר של ההר.

 
 
Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס
+ שלח משוב
לייבסיטי - בניית אתרים