דף הבית >> אוכל >> ביקור/ת מסעדות >> כאמל בחורף: לאן נעלמו הבחורות בביקיני?
 

 

כאמל בחורף: לאן נעלמו הבחורות בביקיני? 


 

בליל ברקים ורעמים, יצאנו לבדוק מה קורה בחורף במסעדת החוף הכי פופולארית של חיפה ## אז מה הסיפור של הגמל שיושב על המכונית בחנייה? ## איך מתמודדים עם מנות שהן גדולות מדי, מול הרצון לטעום ולנסות מנות נוספות? ## ולמה מיהרתי תוך 9 דקות לחזור מהשירותים?
 

יורם מארק-רייך 


 
חזית הכאמל. צילומים: אתר כדאי לדעת
 
אל מסעדת החוף כאמל נוהרים כולם בסתיו, בקיץ, באביב, וגם בחורף, כשהשמש מפציעה. בכל הפעמים שהגעתי לשם במועדים הללו, היתה המסעדה מפוצצת באנשים, ועל הכיסאות בחלקת החוף שבינה לבין הים תמיד היו שרועות נערות בביקיני ולצדן גברברים שריריים בבגדי ים. אני בטח מייפה את המציאות, אבל זה היה הרושם הכללי שליווה אותי. למה מייפה את המציאות? כי ייתכן שהשמש סינוורה אותי, ושהיו שם גם בחורות שריריות ובחורים בביקיני.
 
והנה בא החורף, ואיתו כמה ימים גשומים וסוערים במיוחד. זה בדיוק הזמן הנכון לצאת למשימה עיתונאית, הודעתי לזוגתי, על מנת לבדוק מה קורה בחורף, במקום הכי חם של הקיץ! וכך, בערב אחד, אפור וגשום במיוחד, זינקנו אל המכונית החבוטה, ודהרנו במורד רחוב פרויד אל תחנת הרכבת בחוף הכרמל, ומצאנו חנייה ממש קרוב לכאמל, משימה שבימים אחרים די בלתי אפשרית. אסייג ואדגיש, שגם הפעם היה מגרש החנייה גדוש במכוניות, אך הן היו שייכות מן הסתם לחיפאים שנסעו בבוקר ברכבת לאזור המרכז, ושבקרוב יחזרו משם, יאספו את המכונית וימהרו הביתה.

 
 
עליזה דהן, האחת והיחידה

המסעדה הגדולה היתה ריקה יחסית. מראה חריג מבחינתי. נכון שהיו כמה וכמה שולחנות וכורסאות מלאים בסועדים, ונכון שכל מסעדה אחרת היתה מתברכת במספר כזה של לקוחות ביום של ברקים ורעמים, אבל... זה לא מה שאני רגיל לראות בכאמל. די! תהיה אופטימי, נזפה בי זוגתי, הלילה עוד צעיר!!
 
בפנים היה חם ונעים. בתוך מתחם המסעדה דלק לו אח שפיזר חמימות והמוסיקה התנגנה לה. זוגות וקבוצות חברים ישבו בכל שלושת החלקים שבתוך מתחם המסעדה. שולחנות גבוהים ומרשימים עם כיסאות, שולחנות נמוכים עם כורסאות. כל השולחנות היו ערוכים וממתינים לאורחים.
 
את הכאמל פותחים גם בחורף כבר בשעה 9:00 בבוקר, וסוגרים עם עזיבתו של אחרון הלקוחות. בקיץ, ייתכן שאחרון הלקוחות של הלילה פוגש את ראשון הלקוחות של הבוקר. בחורף, סוגרים סביב חצות. בבקרים מנהלות את המקום עליזה דהן וסיגלית (שישי) ברנובסקי, בערבים תופס פיקוד רן ברנובסקי, אחיה של שישי. בשבתות מתייצבים כל השלושה לעמוד בעומס.
 
עליזה דהן נחשבת לאימא של כולם במסעדה. היא מנהלת החשבונות וגם אחראית על צוות העובדים. ובעצם, הרבה יותר מזה. היא הגיעה לכאן לפני 7 שנים. קודם שימשה במשך 18 שנים כמנהלת החשבונות בחברת בת של סונול, וגם שם הגדילה ראש. היא תושבת הקריות, ולמרות המראה הצעיר, היא כבר סבתא של ליאל בן התשע ושל נועה בת החמש.

 
סלט, גירסה מוקטנת. במיוחד בשבילנו...
מרק, חצי מנה. כי כך ביקשנו...

הצוות הבכיר כולל את שני אחראי המשמרת, עיסאם שעובד בבוקר ואחראי גם על הזמנות מול הספקים, ובת-אל שעובדת בערב וכולם מהללים את חריצותה. הטבח הראשי הוא חמודי בדראנה החרוץ, שכבר 10 שנים עובד כאן, ורבים מהמנות והמוצרים הם מעשי ידיו, מהסחוג והפסטו ועד להמבורגרים והקבבונים.
 
בערב בו הגענו לא פגשנו את בת-אל. היא חלתה, ועליזה דהן האריכה את שעות פעילותה שלה כדי למלא את מקומה. כך יצא שפגשנו אותה די במקרה, כשהגענו, ושמחנו להחליף איתה מילות געגוע לנועה גוטפריד אהובתי, שעבדה שם בעבר ועזבה לפני שנה וחצי לטובת ניהול פאב הטמפל בר.
 
הצצנו בתפריט, וכשגילינו שסוחטים שם מיץ טבעי מרימונים, מיהרנו להזמין חצי ליטר לפתיחת התיאבון (31 ₪). אחרי הסיפתח הזה, בדקנו אלו מרקים מוצעים. אז ככה: מרק עדשים (29 ₪), מרק בצל (31 ₪), ומרק גולאש (39 ₪). מרק בצל אני לא אוהב, מרק גולאש אני מאוד אוהב, אבל הלשינו שהוא מגיע עם הרבה בשר, וחששתי שאשבע ממנו ולא אוכל לטעום מנות אחרות. אי לכך, בחרתי במרק העדשים, וביקשתי שימזגו אותו לשתי קעריות נפרדות כדי שאחלוק אותו עם אשתי. עד מהרה הגיעו שתי הקעריות, בתוספת לחם, ושמחנו שלא התפתינו להזמין מרק לכל אחד מאיתנו, כי הוא היה ממלא אותנו. מרק טעים וחם, שעשה את העבודה היטב ביום החורפי הזה.
 
הבר. כאן מכינים קוקטיילים מעניינים, וגם את הסנגרייה ששתינו בסוף הערב

מצד אחד, לא רצינו להתמלא מדי. מצד שני, רצינו לטעום כמה שיותר מנות. אחרי התלבטות קצרה מול התפריט הפתוח, הזמנו מהמנות הראשונות רק לאבנה (29 ₪), ומהסלטים – סלט יווני (49 ₪), אבל ביקשנו אותו במנה מוקטנת.
 
בינתיים, העפנו מבטים לצדדים, ונהנינו מהאווירה החמימה והנעימה. כמעט שכחנו שבחוץ שולט החורף. הים היה במרחק נגיעה מבעד לחלון הגדול הפונה לעברו, והגלים הסתערו לאור הירח והעלו קצף במאמצם הסיזיפי לכבוש את היבשה. מדי פעם נכנסו פנימה עוד זוגות ותפסו לעצמם פינות משלהם. היו כאלה שהתיישבו, כמונו, על כיסאות מוגבהים לצד השולחנות, והיו כאלה שהעדיפו את פינות הזולה עם מרבצי הכריות.
 
הכאמל מציע מבצעים שונים, וכנראה שגם מפחית מחירים בחורף על מנת למשוך קהל. יש, למשל, עסקית במחיר 49 ₪ (בימי חול בין השעות 12:00-17:00) שכוללת את מרק היום + מנה עיקרית (מושט / סלט קינואה ועדשים / מנה צמחונית / מנת בריאות / ספגטי/ ג'ו קלאב). בחודשי החורף יש גם מבצע של סטייק אנטריקוט + תוספת ב-79 ₪. אבל הכי פופולארית היא ארוחת הבוקר, שמוגשת לכל אורך היום. ארוחת יחיד עולה 42 ₪. זוגית עולה 77 ₪.

 
גמל בחנייה.

על השולחן נחתה הלאבנה. צלחת גדושה. היא לא היתה שונה כמעט מלאבנה טובה שאני קונה בחנות, אבל הכמות היתה עצומה, והחלטתי מראש שלא להתפתות לסיים את המנה. היא הגיעה בתוספת עגבניות מיובשות, שמן זית וזעתר, פיתות וקערית ירקות: בצל, פרוסות עגבניה, מלפפון פרוס, מלפפון חמוץ וזיתים. טעמנו, טעמנו עוד קצת, ועוד קצת, נישנשנו את כל הירקות, ולא נגענו בפיתות, מחשש פן נתמלא ונאלץ לעצור את הארוחה כבר בשלב הזה. זוגתי הזמינה קצת סחוג, ושילבה אותו עם הלאבנה. היא התמוגגה, למרות שבשלב מסוים יצאו לה סילוני אדים מן האוזניים ועיניה האדימו מרוב חריפות. אני הזעתי רק מלהתבונן בה מתמודדת בגבורה בסחוג, והסתפקתי לי בהזמנת צלוחית נוספת של הפסטו המצוין.
 
הסלט היווני לא היה שונה מסלטים אחרים מסוגו. ירקות טריים שנחתכו זה עתה, גבעה של גבינה בולגרית, תיבול של שמן זית וזעתר, זיתים, ובצד לחם כפרי וחמאה. לא צריך יותר מזה. למרות המנה המוקטנת הוא עדיין היה גדול מכדי שנחסל אותו, ויכול להוות ארוחה מלאה. הסלט נשאר על השולחן עד סוף הארוחה, ובמהלך השעתיים שבילינו בכאמל עוד נישנשנו ממנו מדי פעם חתיכת מלפפון או גזר או פילפל או זית או מה שחפנו האצבעות.
 
בעודנו אוכלים, הגיח פנימה רן ברנובסקי עם כלבו אונו בן תשעת החודשים. כלב רועה גרמני, שלפני ארבעה חודשים היה עדיין רבע מגודלו הנוכחי. אני לא רוצה לחשוב לאיזה גודל יגיע בעוד ארבעה חודשים. כלב מדהים, שקשה שלא להתאהב בו. ואני מקווה שחתולתי השחורה לא תקרא את הפיסקה הזו.
 
רן ברנובסקי וחברו הטוב אונו.
הקירבה אל הים הכריעה לטובת הדגים שבתפריט. דילגנו על הבשרים ועל פירות הים, וביקשנו פילה מושט על הגריל (64 ₪) ודניס על הגריל (94 ₪). התבקשנו לבחור תוספת: אורז, צ'יפס עם סלט, או תפוחי אדמה אפויים. ביקשנו צ'יפס. שנינו.
 
ניצלתי את ההמתנה לדגים כדי לצאת לשירותים. מרק, מיץ רימונים סחוט, כוס מים, והשלפוחית התמלאה לה. כאן אנו מגיעים אל נקודת התורפה של הכאמל. למרות שהמוסד החיפאי הזה קיים כבר משנת 1993, עד עצם היום הזה עדיין אין בו חדר שירותים. מניסיון אישי, לא נעים לצאת בגשם אל השירותים הציבוריים, ועוד בלילה. זוגתי נראתה מודאגת כשהודעתי שאני יוצא למשימת ההשתנה. אם אתה לא חוזר תוך עשר דקות, אני יוצאת לחפש אותך – ספק הבטיחה, ספק איימה. כיוונתי את השעון לתשע דקות. רק זה חסר לי, שתבוא לחפש אותי בשירותי הגברים. 9 דקות זה בכל זאת המון זמן למי שעדיין לא נזקק לקטטר, כך שחלק מהדקות שעמדו לרשותי העברתי כמהופנט מול גלי הים. אין כמו נפלאות הטבע. אפילו לא בחורות בביקיני. באופן מפתיע היו השירותים נקיים להפליא. אבל עדיין לא מדובר בחוויה מלבבת. כששבתי מהמשימה, העליתי את הסוגייה באוזני עליזה, והיא עדכנה שממש בתוך זמן קצר ייבנו שירותים בתוך מבנה המסעדה. תוכניות האדריכל כבר מוכנות.
 
או אז הגיע המלצר אל השולחן, ואיתו מנה אחת בלבד – פילה מושט על הגריל. אתם רוצים לחלוק? שאל. מסתבר שבטעות הוא חשב שוויתרנו על מנת הדג השנייה. הטעות נוצרה, כנראה, באשמתנו המלאה, משום שבאמת התלבטנו בקול רם באם להזמין מנה אחת או שתיים. בדיעבד, טוב שנעשתה הטעות, שכן גם ככה התקשינו לסיים את מנת הדג הנדיבה והטעימה מאוד. בכל אופן, הטעות גררה טעות נוספת: במקום צ'יפס קיבלנו תפוחי אדמה אפויים. קיטרתי על כך בשקט, אבל הקיטור הגיע לאוזניים הנכונות, וחיש מהר הגיעה גם מנת צ'יפס גדולה.
 
מימין, פילה מושט על הגריל בתוספת תפוחי אדמה אפויים. משמאל, לאבנה וכל מה שהגיע יחד איתה...
 
בזמן שהתענגנו על פילה המושט, סיפרתי לזוגתי שמול השירותים הציבוריים הבחנתי ברכב ששייך למסעדה, ועליו פסל גדול של גמל, כיאה למסעדה ששמה Camel, עם שלט שמכריז כי חיילים מוזמנים לכאמל להתכבד בקפה ומאפה. חינם. חקרתי קצת בנושא, והעליתי שהרעיון נולד אצל רן לפני כשלוש שנים במהלך מבצע צבאי ששכחתי את שמו בדרום. המבצע הצבאי הסתיים מזמן, אבל המבצע של הכאמל ממשיך. בלי טריקים ובלי שטיקים. כל חייל שמגיע עם כרטיס חוגר מקבל קפה ומאפה בחינם. גם בשבת. אין צורך במדים. בהתחשב בעובדה שתחנת הרכבת ממוקמת מול הכאמל, הרי שחיילים מגיעים לשם בהמוניהם. תודו שזה מחווה נאה. לפעמים מגיעים הורי החיילים לסעוד בכאמל, לאות תודה והערכה על כך שבניהם או בנותיהם התארחו שם בחינם. אגב, גם על התפריט הרגיל חיילים מקבלים הנחה של 10 אחוזים. 
 
הוופל הבלגי ונספחיו.

הגענו לשלב הקינוח. אנחנו תמיד מקפידים להשאיר קצת מקום בבטן לקינוח, כי ארוחה ללא משהו מתוק בסופה זה ממש פספוס. עליזה המליצה על וופל בלגי (36 ₪), שמגיע עם סירופ מייפל / שוקולד / ריבת חלב, וגם עם גלידה וקצפת. אנחנו לא מתים על קצפת, אז ביקשנו כדור גלידה נוסף במקומה. ביקשנו וגם קיבלנו. סיום טעים ומתוק.
 
בטח שמתם לב שלא שתינו בירה במהלך הארוחה. רק מי ברז, ואת מיץ הרימונים בתחילתה. חיסרונו של האלכוהול בדמנו זעק מרות. המלצר המליץ על סנגרייה, וסיפר שהיא מגיעה עם קשים ארוכים ומיוחדים שרן ברנובסקי מביא מאיביזה או מקפריסין. המשקה מגיע על בסיס יין אדום או לבן עם פירות ועוד הפתעות. הצצנו בתפריט. 59 ₪ עולה הסנגרייה. קצת יקר, לחשתי לזוגתי. קצת מאוד יקר, היא לחשה לי בחזרה.

 
תלוי על הקיר. הגמל של חוף דדו, משנת 1993 ועד עצם היום הזה.
 
אבל כאשר חזר המלצר עם הסנגרייה כעבור כרבע שעה, קלטנו שהמחיר אינו יקר יחסית לגודלה. נהפוך הוא. קנקן ענק מימדים מלא במשקה. לא פלא שהסנגרייה נחשבת לאטרקציה – כך סיפר לנו המלצר – ולא פעם מגיעים קבוצות של ארבעה חברים שמזמינים סנגרייה אחת כזו, וכולם שואבים מהקנקן באמצעות הקשים הצבעוניים את המשקה הטעים מאוד והקר מאוד. הקשים היו יפים מאוד והצטלמו מצוין, אבל לצורך השתייה עצמה ביקשנו להמירם בקשים רגילים. פה ושם שאבתי שלוק קר עד כדי כך שהרגשתי שהמוח שלי קופא עד כאב. מכירים את התחושה? זה היה כל כך טעים, שהשתדלתי לשתות כמה שיותר. לא הצלחתי לסיים. זוגתי נכנעה עוד הרבה לפניי.
 
הסנגרייה והקשים הצבעוניים. אל תיתנו לתמונה להטעות אתכם... הקשים ענקיים, וכך גם הספל...
 
זהו. תם ונשלם. בקושי רב הקמנו את עצמנו מהכיסאות הנוחים ומהאווירה החמימה. יצאנו אל המבול בחוץ, וטיפסנו בחזרה בכביש פרויד אל מרומי הכרמל. נחזור אל הכאמל עוד לפני הקיץ. ארוחת הבוקר נראית לנו משתלמת. חייבים לנסות.


 
כאמל. חוף דדו. טל: 04-8522990
 
Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס
לייבסיטי - בניית אתרים