הלן רוקר - לחיות את האמנות  

פסלת, ציירת ותחריטאית ## הלן רוקר החלה לעסוק באמנות בשנות השבעים של המאה העשרים, ומאז הפכה לאחת האמניות הבולטות בחיפה, כשבמאזנה תערוכות יחיד וקבוצתיות רבות בארץ ובעולם, שלל פרסים והרבה הערכה וכבוד מצד שוחרי האמנות ## יצירותיה מפארות בתים פרטיים ובנייני ציבור ברחבי המדינה 

 אתר כדאי לדעת

ביתה של הלן רוקר על הר הכרמל משמש גם כסדנא, ומפוזרים בו מאות יצירות מפרי כפות ידיה, ביניהם פסלים מקרמיקה, ברונזה, תבליטים, ציורי שמן ואקריליק, תחריטים עשויים במכבש, כולל קולוגרפים, וגם קונסטרוקציות מתכת שחלקן מגיע לגובה של 3 מטרים.

הלן רוקר החלה לעסוק באמנות באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת, כאשר בגרו ילדיה. היא למדה אצל דורון בר אדון באוניברסיטת חיפה, ואת החופשות ניצלה להשתתפות בסמינריונים של אמנים מחו"ל. היא גם השתתפה בתוכנית לימודים בפיסול שנמשכה במשך שלוש שנים בבית רוטשילד, ובהמשך עברה ללמוד פיסול באבן ובעץ במשך שנה בלימודי החוץ של אוניברסיטת חיפה, שוב אצל דורון בר אדון, שתמך בה וראה את הפוטנציאל הרב הגלום בו. הלן מדגישה כי בזכותו הגיעה לאן שהגיעה.

עם הזמן הפכה הלן רוקר לאחת האמניות הבולטות בעיר, עם משקפי הראייה בעלי המסגרת המיוחדת שהפכו לסמל המסחרי שלה. היא הציגה תערוכות יחיד רבות, השתתפה באינספור תערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם, וזכתה בפרסים שונים, ביניהם פרס היצירה ב-1995, פרס יובל המדינה, ופרס שטרוק לשנת 1999. תרומות מיצירותיה מקשטות מוסדות כמו בית יד לבנים, מחלקת הילדים בבי"ח בני ציון, ביה"ס "אורים" לחינוך מיוחד ועוד. היא חברה באגודת הציירים והפסלים וגם באגודה הארצית למיניאטורות.

הלן מתגוררת ברחוב דרך הים, שם גם הקימה את הסטודיו הגדול שלה. שלוש קומות שופעים בדברי אמנות, וגם גן פסלים שמשקיף אל הים.
 

ביוגרפיה

הלן (חיה) לבית שיקמן נולדה בבנדין, פולין. הוריה, פלה מילשטיין לבית שיקמן ואביה הביולוגי, מרדכי פרדס, הגיעו מבתים דתיים מאוד השייכים לחסידות גור. ילדותה ונעוריה של הלן עברו עליה בצרפת. שנות חייה הראשונות היו בעיר ליל, כבת למשפחה אמידה למדי. עם פלישת הנאצים לצרפת ברחה עם אמה, סבתה ואחיה הצעיר לפאריז, שם הסתתרו בקומה העליונה של בית בושת. על הילדים נאסר לצאת מהדירה בשעות הפעילות של המקום. המשפחה רצתה לעבור לליון, בדרום המדינה, שם המתין האב. כאשר נודע להלן שרכבת של הצלב האדום יוצאת לליון, התחזו היא ואחיה ליתומים והתייצבו עם מזוודה בתחנה. כעבור שבועיים הגיעו גם האם והסבתא במשאית עם תחתית כפולה לאחר ששילמו ביד נדיבה לנהג שהתפרנס מהברחות של מוצרים ובני אדם.

"החיים שלנו התנהלו כמו תסריט," היא מספרת. "הרגשתי כאילו הכול מוכתב מלמעלה. איכשהו, הכול הסתדר מעצמו. כך, למשל, בליון, אבא שהיה ג'נטלמן, הציע את עזרתו בנשיאת מזוודה של אישה תושבת המקום. האישה, מארי-לואיז קוקה, הוקסמה ממנו ושאלה כיצד היא יכולה לעזור לו בחזרה. הוא ענה שהוא ממתין לבני משפחתו ושהוא מחפש דירה להשכרה. היא מיד חשדה שהוא יהודי, והוא הודה בכך. מארי-לואיז לקחה על עצמה סיכון רב, וסייעה גם במציאת דירה וגם רשמה אותי ואת אחי לפנימייה יוקרתית תחת זהות שאולה. ברבות הימים היא ושני בניה קיבלו מיד ושם את אות חסידי אומת העולם בשל עזרתה לנו."

בפנימייה לא ניחשו חברותיה של הלן את דבר היותה יהודייה. שנות המלחמה אומנם לא עברו עליה במחנה ריכוז, אבל מוראות המלחמה לא פסחו עליה. באחת הנסיעות של בנות הפנימייה, עצרו שוטרים מקומיים מלווים בחיילים גרמנים את האוטובוס, ועלו לערוך בו חיפוש. הלן נלחצה והיתה בטוחה שאותה הם מחפשים. היא לא סמכה על מסמכיה המזויפים, ומיהרה אל ירכתי האוטובוס, שם השתרעה על הספסל האחורי ועשתה עצמה ישנה. החיילים לא טרחו לנסות להעיר אותה. עם תום החיפוש תהו חברותיה מדוע היא רצה אל הספסל האחורי והתחזתה לישנה, והלן הסבירה להן בקור רוח שהיא פשוט חשה לפתע תשישות קשה והיתה חייבת לנוח.

ב-1945 חזרו הלן ומשפחתה אל העיר ליל. שם היא הכירה את בעלה לעתיד, אריה רוקר, שכבר אז היה מהנדס כימיה והקים את תנועת הנוער הציונית בעיר. הם נפגשו כאשר הצטרפה לתנועה, ובתוך 11 חודשים כבר התחתנו. "הייתי עדיין נערה. בעלי היה מאוד משכיל ושופע אינטליגנציה, אבל גם מאוד צנוע. למדתי ממנו המון."

ב-1950 עלו הלן, אריה ושני בניה משה ושלמה ארצה והתיישבו בחיפה. בארץ נולדה גם הבת צפי, ואחר-כך גם הנכדים והנינים.

ב-2004 נפטר אריה רוקר בעקבות ניתוח מעקפים בלבו. מותו היווה מהלומה קשה להלן, ובמשך זמן רב התקשתה להתאושש ולהאמין שהוא לא יחזור עוד.

ב-2013 יצאה לאור האוטוביוגרפיה המרתקת שכתבה הלן רוקר בסיועה הפעיל של הנכדה מיכל, ובה סיפורים אישיים ומשפחתיים, שמקבילים לסיפורו הטרגי של העם היהודי בדורות האחרונים ולחיים במדינת ישראל.

 

משפחה



ילדים:

משה (נ. 1946), שלמה (נ. 1950), צפי (נ. 1960)

נכדים:

של משה ורינה רוקר: שחף, ענת, קשת, אגם.
של שלמה ודלית רוקר: מיכל, לילך.
של צפי וגבע ביגר: יואב, מרב, אפרת.

נינים:

של שחף ואבי יואל: תמר, כפיר, עומר.
של מרב וטל גולדשטיין: לביא.
של חגית ויואב ביגר: ליאור, דניאל.

אריה רוקר ז"ל

אריה רוקר היה מומחה לדלק, בוגר בית הספר הגבוה למכרות בשטרסבורג, והקים את המעבדה הראשונה בנושא דלקים בטכניון. לימים הוצע כי יקבל תואר פרופסור של כבוד מטעם הטכניון על מפעל חייו. הוא נפטר ב-2004.
הבנים משה ושלמה הלכו בדרכו של אביהם והפכו למהנדסים. הבת צפי היתה מזכירתו של היועץ המשפטי של העירייה עד שיצאה לפנסיה מוקדמת ועברה לעסוק ברפואה משלימה.
 

ציטוטים
   

"אני עוסקת באמנות מסוגננת, באמנות מופשטת וגם בזיקה לארכיאולוגיה ובכל מה שביניהן. יצרתי פסלים מכל החומרים האפשריים, ואני נהנית לנסות, להתנסות וגם להמציא. בשנים האחרונות אני מעדיפה קונסטרוקציות ממתכת. אני יוצרת ומרכיבה את הקונסטרוקציות בבית מלאכה, ואת הגימור מבצעת בביתי. החל משנות ה-90, אני גם עובדת בתחריט."

"השקעתי כספים רבים באמנות שלי. בעלי נהג לומר לי שעם הכספים שהוצאתי, יכולנו לרכוש טירה בספרד. זה מין ביטוי כזה. האמת היא שזה תמיד בא על חשבון דברים אחרים. למדתי לחיות בצניעות. אף פעם לא חיינו באופן ראוותני."

"לא קל לי למכור את יצירותיי. אני לא מסוגלת להיפרד מעבודות שאני לא יכולה לחזור עליהן. הבית שלי מלא ביצירות שלי – פסלים, תבליטים, ציורים והדפסים. אגב, כל הפסלים שלי מורכבים לפחות משלושה חלקים, על מנת שאוכל להזיז אותם בכוחות עצמי, ללא עזרה."

אמנות

הלן רוקר היא אמנית פעילה מאוד ושופעת חיוניות ואנרגיות מעוררות פליאה. היא הציגה בעשרות תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם.

בתערוכותיה, מרבה הלן להציג קונסטרוקציות פסלים ותבליטים, וגם תחריטים, קולוגראפים והדפסים. היא נוהגת להציג בתערוכותיה גם את המכבש הקטן שמשמש אותה בסדנה שלה, במטרה להדגים ולהסביר לקהל את דרך פעילותה.

לאורך הקריירה האמנותית שלה, פיתחה הלן טכניקות שונות, ביניהן: הפיכת גבס לאבן, הדבקת נייר על ציור שמן וקילופו (בלועזית: קולאז' ודקולאז'), ציפוי פסלים ותבליטים בחול משפת הים שמכיל זפת ושברי צדפים, ועוד. האמן גרשון קניספל, שהוא גם ידיד טוב, התרשם מאוד ואמר לה כי לציפוי של תערובת חול הים יש עוצמה גדולה.

רבים מהרעיונות ליצירותיה נולדים בעת שהיא שוכבת לנוח, גופה משוחרר ומוחה מייצר רעיונות ומוצא פתרונות.

במהלך השנים היא זכתה בפרסים שונים, ביניהם פרס היצירה ב-1995, פרס יובל המדינה, ופרס שטרוק לשנת 1999. תרומות מיצירותיה מקשטות מוסדות כמו בית יד לבנים, מחלקת הילדים בבי"ח בני ציון, ביה"ס "אורים" לחינוך מיוחד ועוד. היא חברה באגודת הציירים והפסלים וגם באגודה הארצית למיניאטורות.
 

הפסל של חנה רובינא

הלן רוקר: "הפסל הזה חשוב לי מאוד, ויש מאחוריו סיפור נחמד. אמי הגיעה מצרפת ומאוד התלהבה מהופעתה של חנה רובינא בהצגת 'הדיבוק', שהוצגה בתיאטרון הבימה בשנות השמונים. זה השתלב עם ההתלהבות שלי מתערוכה בה ביקרתי ואשר הציגה עבודות על השחקנית מתקופות שונות בחייה ובתפקידים שונים שלה בתיאטרון. עבודות מליפשיץ ועד חנה אורלוב. רכשתי קטלוג של התערוכה, וחשתי צורך עז לפסל את דמותה בהצגת 'הדיבוק."

"התחלתי במלאכה. הפכתי גבס לאבן בטכניקה מיוחדת, ויצרתי פסל של רובינא. את כל חלקיו בניתי על הגוף שלי, ואחר כך חיברתי אותם יחדיו. ממש יציקה על חצי הגוף העליון שלי. את הראש יצקתי מגבס ופיסלתי את תווי פניה. גם לשיער מצאתי פיתרון. אמי היתה נמוכה מאוד, ולכן היא נהגה להגיע לארועים על עקבים גבוהים מאוד ועם פיאות גבוהות, שהעניקו לה עוד כמה סנטימטרים משני הכיוונים. היו לה המון פיאות. אז לקחתי שלוש פיאות שלה שהיו עשויות משיער אמיתי, והלכתי לרחוב מיכאל בחיפה, לחנות פיאות של נשים דתיות, ועשיתי איתן טרייד-אין. בתמורה לפיאות הם הכינו לי פיאה עם שתי צמות ארוכות ושחורות עבור הפסל. הן עיצבו לי פיאה נהדרת, בדיוק לפי ציור שנתתי להם עם מידות מדויקות."

"אמי התרגשה מאוד מהתוצאה הסופית, והתקשתה להאמין שאני בעצמי יצרתי את הפסל... הפסל עמד במשך חצי שנה בתיאטרון חיפה, והשתתף גם בתערוכת בובות בבית רוטשילד וגם באודיטוריום, ואחר כך חזר הביתה..."

 

חזור לראש העמוד

תערוכות בולטות


פיסול - תערוכות יחיד

1989 - בית הגפן, חיפה
1989 - בית ציוני אמריקה, תל אביב
1990 - גלריה רחביה, ירושלים
1987 - יד לבנים, חיפה (2 תערוכות)
1992 - מוזיאון נהריה
1993 - היכל העירייה, עכו
1994 - בית האמנים ע"ש שאגאל, חיפה (4 תערוכות)
1996 - גלריה רחביה, ירושלים
2005 - קסטרא, חיפה
2008 - קיר אמן, בית שאגאל, חיפה
2014 - קסטרא, חיפה
2015 - הגלריה החדשה, בית אבא חושי, חיפה

תחריטים - תערוכות קבוצתיות

1996 - יוניון קולג', ירושלים
1997 - אוניברסיטת בר אילן
1998 - בית התנ"ך, תל אביב
- לונדון, אנגליה
- ברלין, גרמניה
- רציבוז', פולין
2004 - מוזיאון העיר חיפה, לקראת מכירה פומבית
2005 - תערוכה נודדת ברחבי העולם
- בית אסיה
- מוזיאון העתיקות, יפו (2 תערוכות)

פרסים

1995 - פרס היצירה
1998 - פרס יובל המדינה
1999 - פרס שטרוק

תרומות למוסדות ציבור

1987 - פסל 'ראש ליצן' עשוי שיש ורוד, למחלקת ילדים בבי"ח בני ציון בחיפה
- משקוף-תבליט בנושא ארכיאולוגי לבית יד לבנים בחיפה
- תבליטים בנושא ים וחיפה לביה"ס לחינוך מיוחד 'אורים' בחיפה
- פסל למכירה פומבית לביה"ח לחולי נפש בטירת כרמל
1994 - טלפון מעוצב למכירה פומבית לבי"ח לחולי נפש בטירת כרמל, במוזיאון הארץ


 

הזמנה לתערוכה משנת 2014. פרשת דרכים. צילום: משה רוקר 

חוזר לראש העמוד

הלן רוקר בתוכנית טלוויזיה

האתר של הלן רוקר:

www.helene-rocker.com 

כתובת מייל: rocker_helene@yahoo.com